תולדות ההומאופתיה
ההומיאופתיה, כאמור, החלה בד"ר סמואל הנמן, רופא גרמני בן המאה ה 18. מתוך יאוש מהרפואה בת זמנו, שהזיקה יותר משהועילה, הפסיק ד"ר הנמן לעסוק ברפואה, אולם כאשר חלתה בתו ניסה בייאושו למצוא מה כן עובד. במהלך חיפושיו בדק תרופות וחומרים שונים, וביניהם את תרופת הכינין, תרופה נגד מלריה, בניסיון להבין איזו השפעה תהיה לה עליו, כאדם בריא.
הנמן גילה כי כאשר לקח את הכינין, הופיעו אצלו סימפטומים של מלריה מבלי שהיה חולה, שנעלמו כעבור כמה שעות. מתוך כך הבין כי חומר שיכול לעורר באדם בריא סימפטומים מסוימים, אפילו לזמן קצר, יכול, אם הוא מספיק אקטיבי, לרפא את אותם הסימפטומים באדם חולה.
עם זאת, פעמים רבות היו לחומרים אלו, שבחלקם הגדול היו רעילים, גם תופעות לוואי. היות והמוטו שהניע אותו היה "אל תזיק", ניסה הנמן לדלל את החומרים, והם באמת פחות הזיקו, אך גם לא הועילו. ואז הגיע הנמן למימצא, שכאשר הוא מנער חומר בין דילול לדילול, מתעוררים כוחות החומר מחדש, ואף ביתר שאת. כלומר, לאחר (ואך ורק לאחר) תהליך מיוחד של דילול ודינמיזציה - יכול חומר מדולל לרפא את אותם סימפטומים שהוא מסוגל לעורר.
תהליך זה של ניעור החומר בין דילול לדילול נקרא דינמיזציה, והוא נעשה בדקדקנות רבה על מנת שאפשר יהיה לחזור ולקבל בכל פעם את אותן התוצאות. לחומר שנוצר נוהגים לקרא בשם רמדי ("ארוכה" בעברית, מלשון "מעלה ארוכה למכה") ולא תרופה. שכן הרמדי איננה מרפא כי אם מעודדת את כוח החיים של האדם לרפא את עצמו על ידי שהיא מציגה לכוח החיים את שורש הבעיה "בצורה מדוללת". הרמדי מסייעת לכוח החיים להסיר את המיכשולים לזרימה הרמונית, ובכף מתאפשר לכוח החיים של הגוף לחזור ולרפא את עצמו. תפיסה זו מעוגנת עמוק בבסיס פילוסופיית הריפוי של ההומיאופתיה: האדם איננו מרפא - רק מסייע לגוף החיים לרפא את עצמו.
"הנחת היסוד בהומאופתיה היא שיש כוח חיים, שהוא בריא מיסודו, במצב של אי בריאות (המכונה מחלה) ה,vital force פשוט יוצא מאיזון. כאשר יש לחצים בחיים שלנו: פיזיים, רגשיים, סביבתיים, הם גובים מחיר מכוח החיים ואז הוא מצטמצם, ובמקום למשול בכל הגוף הוא מתחיל להיסוג וזרימתו מתחילה להחסם. האופן שכוח החיים נסוג או נחסם הוא הקלקול שלו, והוא מגלה את עצמו בסימפטומים בגוף ובנפש כאחד. לדוגמה: אני עצבני, יש לי כאבי בטן, יש לי מיגרנות 20 שנה, יש לי אלרגיה אביבית. בעצם זה קולו של כוח החיים שאומר 'אני לא בסדר'.
חשוב להדגיש - הומאופתים אינם מטפלים באף מחלה. זה נשמע כך, אבל האמת היא שלא.
ההומאופתים מטפלים אך ורק בכוח החיים, מחזקים אותו, וכוח החיים הוא שמבריא את הגוף ומביאו לשביל של הבריאות.
ברוב המקרים זהו תהליך שלוקח זמן, והרבה פעמים החלק הקשה הוא שאנשים מצפים שאם הם הגיעו להומיאופת אז הריפוי צריך להתרחש תוך שלושה ימים... סובלים מאלרגיה במשך שבע שנים, אבל הםרוצים שתוך שלושה ימים הכל יתרפא ונורא מתרגזים שזה לא קורה... "זה לא יקרה. יש לך 20 שנה מיגרנה, ייקח שנה-שנתיים עד שתתרפא. יהיה לך אולי שיפור של 70% תוך כמה חודשים, אבל להתרפא לוקח זמן".
מבחינה הומיאופתית, המחלות של האדם מתרחשות בסדר מסוים ככל שבריאותו מתדרדרת: קודם כל בעור, אחר-כך הרקמות הריריות, האף, ואז הריאות וא"חכ מערכת העיכול, בהמשך תתפתח פגיעה במערכת הרגשית ובמקביל במערכת המנטלית - כשגם כאן יש סדר, כוח החיים מתחיל עם בעיות ריכוז קלות, ועם התדרדרות הבריאות הוא יגיע לפגיעה קשה בריכוז, בחשיבה, ובמקרים קיצוניים לאוטיזם ופיגור.
כאשר יבריאו הגוף והרגש, הם יבריאו בסדר הפוך - מהקשה אל הקל. לכן בעיות עור תתרפאנה רק לאחרר שעברו בעיות הנשימה. מה שחשוב לקיומו של האדם - יתרפא ראשון.
לכן, אדם יחסית בריא, יחלה קודם בבעיות אף-אוזן-גרון, עם מצב הבריאות הוא מדורדר = כוח החיים, ללא ברירה, יצטרך להוציא סימפטומים במקום עמוק יותר - כגון בעיות קשב וריכוז, שזו המערכת המנטלית. אם אדם בא עם בעיית עור ואך יש גם בעיות ריכוז או בעיות של כעסים, אזהגוף קודם יטפל במה שהרבה יותר חמור ומשמעותתי לקיומנו כאדם - שזה הקשב והריכוז. ייקח שנה ויותר עד שנגיע לטפל בעור... העור, מבחינת הגוף, זה יחסית לא הדבר הכי נורא בעולם. ל
פעמים לא קל להבין את זה, אך ההומאופת איננו יכול להתנהל אחרת, כי באמת-באמת, בהומיאופתיה קלאסית, אנו מטפלת רק באדם ככוליות אחת, כשלם. כלומר ההומאופתיה מחזקת את כוח החיים - והאחריות לבריאות שבה מחדש אל האדם עצמו.
עוד על הומאופתיה ומהלך הטיפול - בקצרה
הומאופתיה הינה מדע רפואי ואמנות ריפוי שפותחה באופן קליני לאור העקרונות שהוגדרו על ידי ד"ר סמואל האנמן במאה ה19, ותוארו בספרו"האורגנון של הרפואה". העיקרון המנחה והבסיסי שלה הוא הריפוי בדומה, (דומה בדומה ירפא – similia similibus curentur).
העיסוק בהומאופתיה כרוך בהבנה של עקרונות בריאות וחולי: הומאופתיה הינה גישה רפואית המכבדת את תבונתו של האורגניזם ומעוררת את כוחות הריפוי הטבעיים שלו לכיוון ריפוי החולי. בהתייחסות לחולה כאדם שלם אשר לכל מרכיבי חייו, גופו ונפשו יש חשיבות בהבנת בעייתו ותלונותיו הנוכחיים.
הטיפול נעשה באמצעות בחירת ומתן רמדי יחידה, שמתוך ניסויים קודמים ובאמצעות ניסיונות קליניים (פרובינג), נודעת כיוצרת תמונת סימפטומים דומה לתמונת הסימפטומים שבכוונתה לרפא. התרופה ניתנת במנה המזערית ביותר הנדרשת על מנת להתחיל תהליך של ריפוי.
תרופה הומאופתית (רמדי) נעשית בתהליך רוקחות מיוחד של דילול וניעור סדרתי, המכונה תהליך של פוטנטיזציה. הפוטנטיזציה מגבירה את אפקט הריפוי של התרופות. תרופה הינה הומאופתית, לא רק בשל עצם תהליך ההכנה שהיא עוברת, אלא גם בשל שהיא בעלת יכולת להוציא סימפטומים הדומים לאלה של המטופל (מידע זה נאסף בתהליך מורכב של הוככה, או פרובינג (proving) עבור כל רמדי הומאופתית חדשה. התרופה ההומאופתי (רמדי) נלקחת באופן חד פעמי, כל תקופה מסויימת, בהתאם להתקדמות הטיפול, או יומית -בהתאם למצבו הבריאותי של האדם.
מטרת הטיפול היא הבראה ושיפור לא רק ברמה אחת אלא בכל תחומי החיים, כך ששיפור באיכות החיים הוא תוצאת לוואי של הטיפול ההומאופתי. עקב טיפול הומאופתי מוצלח המטופל המטופל מתקדם לתהליך של הבראה ושחרור מהמחלה. היכולת לרפא (ולא לדכא את הסמפטומים) היא היכולת העמוקה ביותר של השיטה ההומאופתית.
המטפל ההומאופת מבין את תהליכי המחלה האינדיבידואלים ויכול לצפות ולהבין את תהליכי ההבראה. במהלך הטיפול בהומאופתיה קלאסית המטפל משתמש בהבנתו את תהליכי הבריאות והמחלה, מראיין את המטופל במשך שעה שעתיים, אוסף את כל המידע האפשרי מהמטופל, משפחתו. אוסף מידע מתוך התבוננות ואף נעזר במידע רפואי. בהתאם לעקרונות היסוד הוא מחליט מהי התרופה הומאופתית האחת המתאימה, ורושם אותה למטופל.
המטפל ההומאופט חייב להיות מומחה בעבודתו: הומאופט קלאסי לומד כ4 שנים וממשיך להשתלם. רק הומאופתים שעומדים בכל הקריטריונים הללו ואחרים - רשומים כחברים באגודה להומאופתיה: בדוק אם ההומאופט שלך הוא חבר רשום באגודה.